נסר אל דין נ' אחים סעידה בע"מ

החלטה

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 11/6/13 של רשמת ההוצל"פ, כב' הרשמת אביגיל סלע-הקש, בתיק הוצל"פ שמספרו 08-03212-11-2 ובגדרה נקבע כי על המבקש לשלם תשלום ראשוני בסך של 8,000 ₪ על חשבון חובותיו כתנאי לפתיחת תיק איחוד והכרזתו כמוגבל באמצעים, ובהמשך תשלום סך של 4,000 ₪ מדי חודש בחודשו.

כמו כן, עתר המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה והפקדת עירבון, וכן לעכב את הליכי ההוצל"פ.

לאחר ששקלתי את טענות המבקש, נחה דעתי לדחות את הבקשה ללא צורך בתשובה, מכוח סמכותי לפי תקנה 119(ז) לתקנות ההוצל"פ, תש"ם – 1979 (להלן – "התקנות").

אפתח בכך, כי הבקשה מוגשת שלא במועד שנקבע לכך בתקנה 119(ה) לתקנות, לפיה בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, במידה וניתנה במעמד החייב, או תוך 20 ימים ממועד המצאת ההחלטה לידי החייב. לעניין זה, המבקש אינו מציין מתי קיבל לידיו את ההחלטה מושא הבקשה, הגם שהוא אמור היה לציין זאת, אך בבקשתו נכתב כי מדובר בהחלטה מיום 13/6/13, כך שייתכן וזה התאריך בו הוא קיבל את ההחלטה לידיו. כך או כך, על המבקש היה לציין מתי קיבל את ההחלטה, ומשלא עשה כן, אני קובעת כי על פניו, הבקשה מוגשת באיחור.

די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה אלא שגם לגוף העניין שוכנעתי, כי אין מקום להיעתר לבקשה.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטותיו של הרשם בעניינים דוגמת זה שעומד בבסיס הבקשה דנן, בהיותן מצויות בשיקול דעתו ובתחום מומחיותו, והתערבות כאמור תיעשה רק במקרים נדירים בהם מתגלה טעות בולטת בהחלטה ופגם היורד לשורשו של עניין.

למקרא הבקשה על נספחיה לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת בנוגע לתנאים אשר נקבעו על ידה לשם איחוד התיקים והכרזת המבקש כמוגבל באמצעים.

המבקש נשוי ואב ל-4 ילדים קטינים, עובד ומשתכר למחייתו סך של 6,500 ₪ לחודש ואילו אשתו משתכרת סך של 4,200 ₪ לחודש, ומהמסמכים אשר צורפו לבקשה עולה, כי סכום כל חובותיו של המבקש עומד על כ- 265,000 ₪, אך הוא מבקש לסלק את חובותיו ע"י תשלום חודשי בסכום של 300 ₪.

המבקש הגיש מסמכים שונים לעיונה של כב' הרשמת בנוגע להוצאותיו, אך מההחלטה נשוא הבקשה ניתן להבין, כי המבקש לא צירף מסמכים לגבי הוצאה אשר הוגדרה על ידו כ'הוצאה מסוג אחר' בסך של 2,000 ₪.

אין ספק שהצעה לסלק את החובות ע"י החזר חודשי של 300 ₪ היא הצעה לא ריאלית בנסיבות העניין, ואין בה כדי להביא לסילוק חובותיו של המבקש בפרק זמן מתקבל על הדעת.

אגב כך אוסיף, כי גם המבקש מלין על כך כי חרף הסכומים הרבים אשר שילם בעבר, חובו הלך וגדל עד כמעט כפול מסכום החוב המקורי. ולכן ברי, כי תשלום של 300 ₪ לחודש אינו יכול לעמוד.

אשר על כן, ומהטעמים אשר ציינתי לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה ללא צורך בתגובה וזאת ללא צו בגין הוצאות.

המזכירות תמציא עותק מההחלטה לידי המבקש ותפעל לסגירת התיק.

ניתנה היום, י"זי"ז חשון תשע"ד, 21 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: